סיפורו של יקב

אלירן אהרונוף היינן ומייסד היקב נולד בחיק משפחה שעשיית היין היה דבר שבשגרה, מידי שנה בשנה המשפחה המורחבת הייתה מתארגנת לקניית ענבים מאזורים שונים בארץ וכל בית אב היה מכין את היין בעצמו לפי טעמו האישי.
בראשית הימים בשנת 1860 החל סיפורו של היין במשפחתנו עוד במדינת בוכרה שבחבל אוזבקיסטן שם ייצרו חלק מהיהודים המקומיים  יין כשר לצריכה עצמית, לבני קהילתם ולמכריהם וכך גם היה נעשה במשך השנים לפני חמש דורות בבית הורי הסבא רבא של יינן היקב, יונה ושרה חיימוב ולימים משינייב.

לצד עיסוקם בייצור היין עסק יונה חיימוב גם באריגת בדים ומשגדלו הילדים החליט יונה להגדיל את עסקיו ולהכניס את הילדים למסחר, מבחינה חוקית הדבר לא התאפשר וזאת משום שהשלטונות של הצר הרוסי אסרו על היהודים לעסוק במסחר בצורה חופשית ובטח שלא להביא או לשלוח סחורות בתוך רוסיה ומחוצה לה, לשם כך הפעיל יונה את קשריו וניפגש באופן אישי עם שגריר אירן ברוסיה דאז במשרדיו בעיר הבירה מוסקבה ותמורת תשלום של 300 מטבעות זהב (מחשש להיתפס העניין לא נעשה באמצעות כסף מקומי) הנפיק השגריר לכל המשפחה אזרחות אירנית.

כעת כבעל אזרחות זרה התאפשר ליונה להרחיב את העסק ולסחור באופן חופשי ובינלאומי, חלק מהחבילות שהיו מגיעות לבוכרה עבור חיימוב היו לפעמים מגיעות למשפחת חיימוב אחרת וכך נוצרה בעיה באספקת סחורות באופן סדיר, אחת המכונות בעסק של יונה הייתה נקראת "משין" (על שם החברה שייצרה את מכונה) ומכאן נלקח הרעיון להוסיף לשם המשפחה הקודם שם משפחה חדש בשם "משינייב" ומעתה ואילך כל החבילות היו מגיעות אל "משינייב" היחידי בבוכרה.
בשנת 1884 נולד הסבא רבא (דור שני במשפחה בעשיית היין בבוכרה) ושמו נקרא בישראל "רבי", לימים נישא לאשתו מזל לבית מתת (מתתוב).

לאחר הפיכת הפועלים ברוסיה ועליית השלטון הבולשביקי הופסק המסחר של חברת/משפחת משינייב ורבי קיבל לידיו להיות מנהל ראשי של מרכז מסחרי באזור מגוריו שהיה ברשות השלטון הבולשביקי.

חבל בוכרה היה נודע באותה תקופה כאזור פורה ומוצלח לגידול תוצרת חקלאית, הגידול המקומי כלל גידולי פירות וירקות פרחים תבלינים ושאר צמחים. בין הגידולים המובחרים היו גם ענבים.

לצד עיסוקו של "רבי" בניהול המרכז המסחרי וכתוספת למקור הכנסה המשיכה המשפחה לעסוק בייצור יין מקומי במרתף ביתם, את הענבים היו מביאים מכרמי האזור האיכותיים וכפי שראו בבית הוריהם היו ממשיכים בשיטות הייצור אף הם ובאותם כלים, הדבר היה נחוץ ביותר ליהודי המקום משום שיין כשר לא היה דבר בר השגה בשוק הכללי ומשם נבע הצורך להמשיך תמיד מידי שנה בשנה בייצור היין הן לצריכה עצמית והן לצריכה של כלל תושבי המקום היהודיים.

בשנת 1932 בעיר בוכרה נפטר מולא יונה חיימוב (משינייב) ז"ל, דור ראשון בעשיית היין המשפחתי.

לאחר פטירתו של מולא יונה ז"ל, החליטה אשתו שרה עם כל המשפחה לעזוב את בוכרה ולעלות לארץ ישראל משאלת ליבם של היהודים בגולה, באמצעות האזרחות האירנית שברשותם התאפשר להם הדבר לעזוב את בוכרה, בעליה זו לקחו חלק מבני משפחה נוספים, בנה של שרה שלום שהיה נשוי הצטרף לאמו יחד עם משפחתו וכן אח נוסף מיכאל, בנה הבכור רבי לא הצטרף למסעה של האם בגלל שבביתו היו ילדים קטנים דבר שהקשה לו עד מאוד להצטרף למסע של העלייה לארץ ישראל אך למרות זאת הוא צירף את ביתו דבורה יחד עם הסבתא ואחיו שלום ומיכאל בכמיהה ובציפייה שיגדלו שאר הילדים יוכלו בהמשך לעלות אף הם לארץ ישראל ולהתאחד עם המשפחה שעולה זה עתה.

שרה ובני המשפחה שהצטרפו אליה עזבו את בוכרה היישר לאירן, בשנת 1934 נפטרה שרה בטהרן עיר הבירה של אירן בכך תם הדור הראשון בעשיית היין .

רבי ומשפחתו היחידים משאר בני המשפחה שנשארו בבוכרה המשיכו בעסקיהם, ימי הזוהר הסתיימו להם חיש מהרה ובהמשך לשלטון הבולשביקי בהנהגתו של העריץ יוסיף סטלין סבלו היהודים ממסע רדיפה קשה ואכזרי שכלל סגירת בתי עסק והחלת משטר רודני נוקשה, בתאריך 5/2/1938 הורה יוז'ף המפקח הכללי בענייני הפנים של השלטון לאסור מאות אלפי אזרחים ובכללם ובעיקר גם את היהודים, כחלק ממבצע המעצרים של השלטון נלקח גם "רבי" בצהרי היום מחייק משפחתו – אשתו מזל וילדיו יוסף מרים וחנה התינוקת היישר למחנה ריכוז שהיה בפרברי טשקנט עיר הבירה של אוזבקיסטן כ 600 ק"מ מבוכרה, מחנה ריכוז שממנו הוא לא חזר. לאחר כשנה וחצי עם שחרורם של חלק מהאסירים הגיעה הידיעה המרה דרך מכרי המשפחה שבתאריך 23/08/1938 נהרג או נפטר ראש משפחתם מולא רבי חיימוב (משינייב) ז"ל במחנה הריכוז, אופן מותו הוודאי ומקום קבורתו לא ידועים עד היום הזה.

רעייתו מזל האלמנה שהייתה המפרנסת היחידה המשיכה להתפרנס עד ימיה האחרונים בקושי רב ממכירת יין כשר תוצרת עצמית ואף ממכירת אלכוהול שהפיקה מזגי הענבים ושאריות היין, בתאריך  23/12/1942 נפטרה מזל ע"ה בבוכרה וכך תם לו דור שני בעשיית היין.

הבן הגדול של רבי ומזל הוא יוסף דור שלישי בעשיית היין שהיה במצב משפחתי קשה הבין שעליו לעזוב את בוכרה ולעלות לארץ ישראל, אודות לאזרחות האירנית שהשיג הסבא יונה עבור המשפחה התאפשר להם הדבר, בהארת יציאת בני ישראל ממצרים בתאריך 3/1945 חול המועד פסח התש"ה עזב יוסף את בוכרה יחד עם שתי אחיותיו מרים וחנה ועשו את דרכם לאירן ומשם לארץ ישראל.

עם הגיעו לארץ ישראל רצה יוסף להנציח את שם אביו הנערץ שמת בידי בני עוולה והחליף את שם משפחתו מחיימוב לרבין שזה מרמז "בן של רבי".

עד כאן סיפורו של היין שהיה מנת חלקה של המשפחה בבוכרה

מורשת היין בישראל

המשכה של המורשת המשפחתית בעשיית היין בארץ ישראל היה בידי הסבא יוסף ואלישבע רבין דור שלישי במשפחה בעשיית היין, כמו שעסק בבית הוריו בבוכרה כך גם הוא היה ממשיך בדרך זו ועושה יין באופן עצמאי בביתו לצורכי המשפחה מזני ענבים שונים הגדלים בארץ ישראל. יינות יבשים לצד יינות מתוקים, יינות קינוח לצד ריבות מענבים. ליוסף ואלישבע נולדו ארבעה ילדים משה רות אורנה וחנה.

אלירן נכדו של יוסף הוא היינן והבעלים של יקב אהרונוף כיום דור חמישי בעשיית היין. אלירן שגדל במשפחה שעושה יין מידי שנה נשבה בקסמו של היין, כששמע את מורשת היין רבת השנים לצד סיפורה המיוחד של המשפחה ומורשת יהדות בוכרה החליט להמשיך את מורשת היין בארץ ישראל ולהקים יקב ייחודי המייצר יינות איכות המספרים את סיפורו ההיסטורי עם סדרת יינות הקרויים על שם האבות המייסדים שמנציחים את סיפורה של המשפחה .

הקמתו של יקב אהרונוף

בשנת 2004 החל אלירן אהרונוף לחקור וללמוד את סודות עשיית היין המקצועי, זה התחיל בלימודי כרם ביחד עם כורם וותיק בעמק עדולם שם למד אלירן על כרמי היין ובעבודת צוות משותפת עם מספר ייננים ועוסקים בתחום למד אלירן את המקצוע של עשיית היין. בשנת 2005 החל אלירן בעשיית היין באופן מקצועי, משנה לשנה היקב הלך וגדל ועבר להרי ירושלים.